יוצא שאנשים מספרים לי שהם בעלי "פוטנציאל רב", אבל מפחדים לממש אותו. הם לא עושים צעדים משמעותיים לקראת מימוש כדי לא להיכשל וחלילה לא להרוס את הדרך לעבר "הפוטנציאל הנכסף".
אז מהו הפוטנציאל שלנו? איפה הוא? איך הוא נראה? ומי הוא בכלל אותו מר פוטנציאל?
בדרך כלל אנשים תופסים את הפוטנציאל שלהם כמשהו ש"נמצא שם" והם רק צריכים להגיע אליו ולממש אותו. כאילו יש להם "עץ פוטנציאל" שפרותיו הם כל ההצלחות והמימושים שלהם, והמטרה שלהם היא למצוא היכן העץ הזה גדל, להגיע אליו ולהתחיל ליהנות מפרותיו.
אבל לא כך הדבר. פוטנציאל בהגדרה הוא: "היכולת, הכוח או האפשרות הטמונים בדבר מה או במישהו למימוש דבר מה או להפעלתו, אך טרם יצאו מן הכוח את הפועל".
כלומר למעשה זה הפוך לחלוטין, העץ שמניב את פירות ההצלחה כבר השריש וקיים אצלנו, "היכולת, הכוח או האפשרות" רק ומשתוקקים לצאת החוצה ולבוא לידי ביטוי.
כשמורה אומר על תלמידו "יש לו הרבה פטנציאל" הוא למעשה אומר שהוא מזהה שקיימת בו היכולת להגיע למימוש, ושטמון בו הכח לעשות כל מיני דברים.
משפט כמו "אתה הורס לעצמך את הפוטנציאל" הוא שגוי, נכון יהיה לאמר "אתה לא עושה צעדים למימוש הפוטנציאל שבך".
מימוש הפוטנציאל הוא המרה של היכולות שלנו לפעולה. עם הפעולה הזאת אנחנו יכולים לעשות משהו, לבצע "עבודה", וכשנסיים אותה – אז נממש משהו – את אותו פוטנציאל, את היכולות שלנו.
–
יש משפט קצת חרוש אבל מאד אימוני שהולך ככה: "אניה הכי בטוחה בנמל הבית שלה, אבל לא בשביל זה בונים אוניות".
לאניה יש את היכולת ואת הכח לצאת ולהפליג בים, יש לה את האפשרות להגיע לכל מיני מקומות ולגלות עולמות חדשים. אבל עצם היותה אוניה לא אומר שהיא תגיע לאיזה מקום או תגלה משהו, בשביל זה היא צריכה לצאת את הנמל ולממש את הסיבה שבגללה היא קיימת – לשוט על הימים.
אף אחד לא מבטיח לה הצלחה או בטחון, אבל במידה וצוות האניה התכונן היטב – הכין מפות ניווט, די מזון למסע, סירות הצלה וכדומה – אז לא תהיה סיבה להניח שהאניה תיקלע לבעיה אלא תשוט בבטחה לעבר היעד המבוקש.
אז כל אותם אנשים שלא עושים צעדים משמעותיים בחיים שלהם כי הם מפחדים להרוס לעצמם את הפוטנציאל – שימו לב!
עצם התקיעות של האניה בנמל הבית לא מבטל את קיומם של נמלים רחוקים שיש לה את היכולת לעגון בהם – אלא פשוט לא מקדמת אותה לקראת מימוש הפוטנציאל הגלום בה מעצם היותה אניה.
–
בתהליך של אימון אישי המתאמן מקבל בדיוק את כל מה שנחוץ לו כדי להשיט את האניה שלו.
בהתחלה הוא יבדוק ממה בנויה האניה, מאלו סוגי עץ, מאילו מפרשים וחבלים, ומי הם אנשי הצוות. אחרי זה הוא יבדוק את מערכת הניווט ואת המצפן של האניה, ויחליט לאיזה יעד הוא רוצה לשוט. ולבסוף הוא ירים עוגן ויצא את המסע לעבר אותו יעד, לעבר מימוש המטרה האימונית שלו, ולעבר ההצלחה והפורקן של אותו פוטנציאל שהיה טמון בו כבר בתחילת התהליך.
–
אחרית דבר
את הרעיון לפוסט הזה אני סוחב איתי כבר כשבועיים, הפוטנציאל לכתיבה שלו היה טמון בי הרבה לפני שבאמת ישבתי ומימשתי אותו בכתיבה. אבל בחיים לפעמים יש אילוצים שגורמים לי לדחות במעט את הפורקן ובמקרה הזה אין אילוץ טוב וחמוד ממנו.
לפני עשרה ימים נולד לי בן ראשון.
כשאני מסתכל עליו אני חושב מה כבר קיים בתוכו? האם כבר טמונים בו היכולות, הכוח והאפשרויות להפעלה ולמימוש? ימים יגידו, בנתיים הוא משאיר אותי ער בלילות.
איתי קויפמן – מאמן אישי בתל אביב.